פסק-דין בתיק עמ"נ 39087-10-11

1.                          ערעור זה מופנה נגד החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית הרצליה (להלן: "ועדת הערר" או "הועדה") מיום 22.8.2011, שעניינה סיווגם, לצורך ארנונה, של נכסים המצויים בבניין המוכר כבניין G ברח' מדינת היהודים 85, בתחום העיר הרצליה.

רקע

2.                          הנכסים מושא הערעור (להלן: "הנכסים" או "נכסי המשיבות") מוחזקים על ידי המשיבה 1, המשכירה אותם בשכירות משנה למשיבה 2. המשיבה 2 מאגדת תחתיה את המשיבות 4-8 (כמו גם שלוש חברות נוספות, שאינן מעניינו של ערעור זה), הפועלות בנכסים מכוח הסכמים לקבלת שירותי ניהול ותפעול בינן לבין המשיבה 2. המשיבה 3 פועלת בנכסים מכוח הסכם שכירות משנה ישירות מול המשיבה 1.

3.                          המשיבות חויבו בארנונה בגין השימוש בנכסים לפי הסיווג הקבוע בסעיף 2.1 לפרק 2 לצו הארנונה של עיריית הרצליה (להלן: "צו הארנונה"), הכולל, בין היתר, "עסקים", "מעבדות" וכן "כל מבנה שלא פורט בצו זה...".

4.                          ביום 16.3.2009 הגישה המשיבה 1 השגה בגין סיווג הנכסים בשנת 2009. המשיבה 1 טענה, כי הסיווג הנכון הוא לפי סעיף 4.1 לפרק 4 לצו הארנונה, שהוא הסיווג המוזל החל על מבנה תעשייה.

5.                          ביום 28.4.2009 דחה המערער את השגת המשיבה 1, שמצידה הגישה ביום 13.5.2009 ערר לועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית הרצליה (להלן: "ועדת הערר").

6.                          כיוון שהמחזיקות בנכסים הינן המשיבות 2-8, ובהתאם להחלטת ועדת הערר, הוגש ביום 15.11.2009 ערר מתוקן הכולל גם את המשיבות 2-8. למען הסדר הטוב יצוין כי ביום 31.4.2010 נמסרה למערער הודעה על שינוי מחזיקים בנכסים מהמשיבה 1 למשיבה 2 החל מיום 1.1.2008, בעקבותיה שינה המערער את שם המחזיק בנכסים החל מיום 1.5.2010.

7.                          בהמשך, ביום 23.5.2010, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה יוחלו החלטות ועדת הערר ביחס לנכסים גם על שנת 2010. ועדת הערר נתנה להסכמה זו תוקף של החלטה. כן הודיע המערער לב"כ משיבות ביום 7.4.2011 שעם קבלת הכרעה בערר, וככל שלא חל כל שינוי עובדתי בפעילות המבוצעת בנכס, יוחלו קביעות ועדת הערר גם על שנת 2011.

8.                          ועדת הערר קיימה ישיבת הוכחות, במסגרתה חקר ב"כ המערער מצהיר מטעם המשיבות על תצהירו. לאחר מכן ערכה ועדת הערר סיור בנכסים, בנוכחות ב"כ הצדדים והמערער עצמו. סיור זה לא תועד ולא נוהל לגביו פרוטוקול. לאחר הסיור התקיימה ישיבת הוכחות נוספת, לאחריה הוגשו סיכומי הצדדים.

9.                          ביום 22.8.2011 ניתנה החלטת ועדת הערר (להלן: "ההחלטה" או "החלטת הוועדה"), שקיבלה את הערר ללא צו להוצאות. בהחלטתה פירטה הועדה את טענות העוררת ואת טענות המשיבה, ולאחריהן קבעה כדלקמן:

"לאחר שמיעת הצדדים, קריאת כתבי הטענות והסיכומים שהוגשו על ידי הצדדים, בחינת הדיון המשפטי וההלכה הפסוקה בנושא וביקור הועדה בנכס לצורך הכרות עם השימוש שנעשה בפועל בנכסים והכרות עם המוצרים המיוצרים המפותחים בנכסים נשוא הערר, התרשמה הועדה הנכבדה כי בנכס אכן מתבצעת עבודת ייצור ופיתוח של מוצר מראשיתו החל מהשלב הרעיוני ועד לשלב פיתוח המוצר המוגמר המוכן לשיווק המוני בעל ערך תפעולי וכלכלי - תוך יצירת יש מחושי (הטעות במקור, צ"ל 'מוחשי' - ש.ד.) אחד מיש מחושי (כנ"ל - ש.ד.) אחר באופן שלאור ההלכה הפסוקה בתחום, מאפשרת את קביעת פעילותה של העוררת כפעילות ייצורית וסיווג פעילותה כפעילות תעשיתית לצורך חיוב בארנונה, לרבות טענתה באשר לחיוב שטח חדר מנהל הכספים ומנהלת המשרד אשר הינם שטחים נלווים לשימוש העיקרי הנעשה בנכסים בהתאם לסיווג השימוש העיקרי הנעשה בנכסים כאמור בסעיף 4 לצו הארנונה של עירית הרצליה. לאור האמור לעיל מתקבל בזאת הערר ללא צו להוצאות."

10.                      על החלטת ועדת הערר הגיש המערער ערעור לבית משפט זה ביום 26.10.2011.

11.                      בדיון שנערך לפניי ביום 2.7.2012 הצעתי לצדדים כי החלטת הוועדה, ככל שהיא נוגעת לשנים 2009-2011, תעמוד בעינה, והדיון יוחזר לוועדה על מנת שתפרט את נימוקיה. לצדדים ניתן פרק זמן של עשרה ימים להשיב על ההצעה. ביום 6.9.2012 הודיע המערער כי מבדיקתו עלה כי הוועדה, אשר נתנה את ההחלטה מושא הערעור, אינה מתכנסת עוד, ולפיכך הצעת בית המשפט אינה בת ביצוע מבחינתו.

המחלוקת בשאלת מהות הפעילות של המשיבות בנכסים

12.                      אין מחלוקת כי המשיבות מפתחות בנכסים מכשירים רפואיים וקוסמטיים. המכשירים נמצאים בשלבי פיתוח שונים, לגבי חלקם נרשמו פטנטים ואף יוצרו מספר אבות-טיפוס. כמו כן מוסכם כי בנכסים לא מתבצע, ואף לא אמור להתבצע, ייצור המוני של המכשירים, לכשיבשיל תהליך הפיתוח לשלב זה.

13.                      המחלוקת נסבה סביב השאלה האם פעילות המשיבות עולה כדי ייצור. המערער טוען כי הפעילות העיקרית המתבצעת בנכסי המשיבות היא של תכנון, או מחקר ופיתוח, ולא של ייצור. זאת מכיוון שהתוצר המוחשי היחיד היוצא תחת ידן של המשיבות הוא אבות טיפוס, אלא שאלה, לטענתו, מיוצרים על ידי קבלני משנה.

14.                      המשיבות מתנגדות לטענה זו. לדבריהן, בנכסים מתוכננת, מפותחת ומיוצרת התכנה המפעילה את אבות הטיפוס. החומרה, דהיינו חלקי הפלסטיק או המתכת של אבות הטיפוס, מיוצרת על ידי קבלני משנה בהתאם למפרט מדויק אותו עורכות המשיבות בנכסים. לאחר מכן מבצעות המשיבות בנכסים עבודות התאמה, הכוללות ניסויים ממוחשבים, ניסויי מעבדה, עדכונים ושיפורי תוכנה. זאת על מנת להביא את המוצרים לשלב של ניסויים קליניים בבתי חולים. בהתאם לתוצאות הניסויים הקליניים, נערכים בנכסי המשיבות שיפורים באבות הטיפוס. כל זאת במטרה להביא את המוצרים לשלב בו ניתן לייצרם בייצור המוני.

15.                      טענת המשיבות נתמכת בתצהירו של מר סעדיה עוזרי, סמנכ"ל הכספים של המשיבה 2 במהלך השנים 2007-2010, שתצהירו הוגש במסגרת ההליך בפני ועדת הערר. מר עוזרי אף נחקר על תצהירו בדיון הוכחות שהתקיים ביום 18.10.2010 (נספח יג' לערעור). עדותו של מר עוזרי עולה בקנה אחד עם טענת המשיבות ולדבריו פיתוח התוכנה של אבות הטיפוס מתבצע בנכסי המשיבות, כאשר החומרה מיוצרת על ידי קבלני משנה חיצוניים. העד סיפר בחקירתו כי תהליכי ההתאמה שנעשים לאבות הטיפוס הנם ארוכים ונעשים בדרך כלל בנכסי המשיבות, באמצעות מכשירים שונים, כגון מכשיר אולטרא סאונד, המצויים בנכסי המשיבות.

16.                      מטענותיהן של המשיבות ומדברים שאמר מר עוזרי, אני למדה כי החלק הארי של אבות הטיפוס מיוצר ומפותח על ידי המשיבות. המשיבות הוגות את המוצרים ומבצעות מחקר ותכנון שהינו משמעותי בפרט כאשר מדובר בייצור של מוצר חדש, יש מאין. לאחר קבלת החומרה של אבות הטיפוס מקבלני המשנה, הן ממשיכות לבצע עבודות התאמה עד להבאת המוצר לשלב של ניסויים קליניים, בשאיפה להביאו לכדי שלב של יצור המוני.